ממוקם מתחת לרחוב רוטשילד במעלה גן סאקר.
בית הקברות של ירושלים היה בהר הזיתים עד מלחמת השחרור.  לאחר פרוץ המלחמה ממחרת כ"ט בנובמבר 1947, החלו הערבים להתאנות למסעות ההלוויה ולתקוף אותם.  בלית ברירה הקבורה היתה רק פעמיים בשבוע – בימי שני וחמישי, וגם אז זה היה לפנות בוקר, ללא המלווים ובליווי בריטי.  אז חיפשו מקומות חליפיים לקבורה, והראשון שבהם היה בסנהדריה.  לאחר שהגבול התקרב נאלצו לחפש מקום חליפי נוסף והיה זה במחצבה נטושה בפאתי הכפר הערבי (שניטש) שיח' באדר.  הקבורה כאן החלה בסוף מאי 1948.  הקבורה היתה ארעית ובוצעה על ידי חברה קדישא "קהילת ירושלים" בארונות, מתוך כוונה להעביר את הנפטרים להר הזיתים.  לאחר מלחמת השחרור כאשר התברר שאין אפשרות לקבור בהר הזיתים המשיכו לקבור בשיח' באדר בקבורת שדה רגילה.
ב – 10/9/1950 הועברו גופותיהם של 199 חילים להר הרצל.
בשנת 1951 החלו לקבור בהר המנוחות ובשנת 1952 הועברו לשם 800 הנקברים הזמניים משיח' באדר.
2400 הנקברים הרגילים נשארו במקום.
בבית הקברות הזה טמון גם ר' גדליה משה גולדמן - האדמור מזעוויל ומקום קברו הפך לאתר עליה לרגל.

להרחבה מאמר באתר "אהבת ירושלים": "בתי הקברות היהודיים בירושלים בתקופת מלחמת השחרור"